איך נקבע התקציב

תקציב המדינה הוא הכלי המרכזי שבו הממשלה מנהלת את הכסף הציבורי. הוא מוצג כל שנה על ידי משרד האוצר, מועלה להצבעה במליאת הכנסת, ועובר דיון מעמיק בוועדת הכספים לפני אישורו הסופי. לאחר אישורו הוא מקבל מעמד של חוק, ושום הוצאה ממשלתית אינה חוקית בלעדיו.

המבנה החוקתי של הליך התקציב מחייב את הממשלה להציג גם תוכנית רב-שנתית במסגרת חוק הנומרטור, שמטרתה למנוע ממשלות מלהבטיח תוכניות יקרות בלי לעגן את מקורות המימון. גם אם תוכנית מסוימת לא נכנסת לתקציב השנה, היא צריכה להיכנס לתחזית התקציבית של השנים הבאות, אחרת לא יהיה ניתן להתחיל אותה.

תקציב המדינה מורכב משני צדדים. בצד ההכנסות נמצאים מסים, גביות מסוגים שונים, הכנסות מנכסי המדינה, ולעיתים גם הכנסות חד-פעמיות (כמו מכירת חברות ממשלתיות או הפרטות). בצד ההוצאות מופיעים כל המשרדים, גופי הביטחון, מערכת הבריאות, החינוך, התשתיות, החזר חובות, וגמלאות וקצבאות. כשהוצאות גדולות מההכנסות, נוצר גירעון, שמכוסה בהלוואות. סך ההלוואות שהמדינה לקחה לאורך השנים הוא החוב הלאומי.

הנתונים העדכניים

תקציב 2025 שאושר עמד על כ-650 מיליארד שקל. תקציב 2026, הגדול בתולדות המדינה, עומד על 662 מיליארד שקל. ההוצאה הגדולה ביותר היא ביטחון, עם תקציב שזינק לכ-110 מיליארד שקל בשנה, עלייה דרמטית לעומת השנים שלפני 7 באוקטובר. ההוצאה הגדולה השנייה היא חינוך והשכלה גבוהה, יחד כ-104 מיליארד שקל. אחריה ביטוח לאומי בכ-61 מיליארד שקל, בריאות בכ-59 מיליארד שקל, החזר חובות בכ-56 מיליארד שקל, ועוד עשרות סעיפים קטנים יותר.

יעד הגירעון לשנת 2026 עמד בתחילה על 3.6 אחוזי תוצר, יעד שכינה בנק ישראל "מסגרת סבירה". אבל כבר במרץ 2026, אחרי מבצע "שאגת הארי" באיראן והגדלת תקציב הביטחון, יעד הגירעון עודכן ל-5.1 אחוזי תוצר. הצעת התקציב המקורית של משרד האוצר לאותה שנה היתה 3.2 אחוזי תוצר.

יחס החוב לתוצר, מדד שמשקלל את היקף החוב הציבורי ביחס לגודל הכלכלה, נכון לסוף 2025 עומד על כ-70 אחוז. לפני המלחמה, באוקטובר 2023, הוא עמד על כ-60 אחוז. הגידול מבטא את היקף הצרכים הביטחוניים והעלויות האזרחיות של המלחמה. בנק ישראל הזהיר שאם המגמה תימשך, יחס החוב לתוצר יכול להגיע ל-71 אחוז בסוף 2026, רמה גבוהה במונחים בינלאומיים למדינה קטנה.

מקורות התקציב הביטחוני המוגדל

חלק ניכר מהוויכוח על התקציב נסוב סביב התקציב הביטחוני. ועדת נגל, שמונתה לבחון מחדש את תקציב הביטחון ובניין הכוח אחרי 7 באוקטובר, הגישה המלצות לתוספות תקציביות משמעותיות. הממשלה אישרה רק חלק מההמלצות, ובחלקן שילמה דרך מסגרות חוץ-תקציביות שלא נכללות בגירעון הרשמי, מה שגרר ביקורת מבנק ישראל ומגורמי אוצר.

ועדת ההיגוי לאחר המלחמה, ועדת טרכטנברג 2 וועדות נוספות מציגות מודלים שונים לכיסוי העלות הכוללת של המלחמה. החששות העיקריים הם שאם המקורות לא יימצאו בצורה מסודרת, יהיה צורך לפנות לקיצוצים רוחביים בשירותים האזרחיים או להעלאות מס דרסטיות.

העלאות מס וצעדי התכנסות

אישור תקציבי 2024 ו-2025 לווה בצעדים פיסקליים משמעותיים. המע"מ עלה ל-18 אחוז. מדרגות מס הכנסה הוקפאו, כך שעלייה נומינלית של שכר משמעה בפועל תוספת מס. מדרגות הביטוח הלאומי הוקפאו אף הן. תקציבי החינוך, הבריאות והרווחה נחשפו לקיצוצים. נוסחת מס דיפרנציאלי על קרנות השתלמות הוטלה. עלות הסיגריות, האלכוהול והמשקאות הממותקים עלתה.

בנק ישראל בירך על צעדי ההתכנסות הפיסקלית, וקבע שהם תרמו לחיזוק האמון של השווקים במשק הישראלי, במיוחד בתקופה שבה הסיכון הביטחוני היה גבוה. הנגיד, אמיר ירון, חזר וקרא לממשלה לעמוד ביעדי הגירעון שהציבה לעצמה ולא להתפתות להגדיל את ההוצאה ללא כיסוי.

הוויכוחים המרכזיים

הוויכוח הראשון הוא על איזון בין צרכי המלחמה לבין שירותים אזרחיים. תומכי הקיצוצים האזרחיים טוענים שהמלחמה חייבת לקבל עדיפות, ושהתאמת המשק תאפשר חזרה לקצב הצמיחה הקבוע. מתנגדי הקיצוצים מציינים שהקיצוץ בחינוך, בבריאות וברווחה ייצור נזק ארוך טווח שיעלה הרבה יותר מהחיסכון לטווח הקצר.

הוויכוח השני הוא על תיעדוף בתוך התקציב האזרחי. תוכנית החומש לחברה הערבית (תוכנית 550) קוצצה כמעט לחלוטין בתקציב 2025, ויתרת התקציב הועברה למשרד לביטחון לאומי ולשב"כ למאבק בפשיעה. בנק ישראל התנגד במפורש למהלך וטען שתוכנית 550 הניבה תוצאות מוכחות בתחומי תעסוקה והשכלה ושיש לה תרומה לצמיחה הכוללת. הוויכוח הזה משקף מתח כללי על מקומה של החברה הערבית בתקציב.

הוויכוח השלישי הוא על תקציבי הקואליציה. בכל שנת תקציב, חברות הכנסת מהקואליציה מקבלות תקציבים לסעיפים שמהווים תמיכה ייעודית בקבוצות הליבה שלהן. תקציבי הציונות הדתית, של החרדים, ושל פלגים ייחודיים אחרים בקואליציה הם ביקורת קבועה של גופי המחקר ושל האופוזיציה. תומכיהם טוענים שמדובר בתקציבים ייעודיים שמשמשים אוכלוסיות שלא מקבלות מענה דרך הזרמים הרגילים של התקציב.

הוויכוח הרביעי הוא על מבנה המס. שיטת המס הישראלית מסתמכת באופן יחסי על מסים עקיפים (מע"מ, מס קנייה) שמשפיעים על העניים יותר מאשר על העשירים, יותר ממה שמקובל במדינות מפותחות אחרות. תומכי שינוי מבני מציעים להעמיק את המיסוי הישיר על הכנסות גבוהות ועל הון, ולהפחית את המיסוי על הצריכה. מתנגדים מזהירים שמהלך כזה יפגע בצמיחה ובהשקעה.

מה לעקוב אחריו

המוקדים הקרובים כוללים את מסלול ההתכנסות הפיסקלית בשנים 2027-2028, את יישום המלצות ועדת נגל לתקציב הביטחון, את התקדמות העלאות המס שתוכננו ב-2025, ואת היחס בין תוכנית 550 לבין הוצאות הביטחון הפנימי בחברה הערבית.

באתר אנחנו עוקבים אחר פרסומי בנק ישראל, פרסומי משרד האוצר, דוחות מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ודיוני ועדת הכספים של הכנסת.