תמונה כוללת

מערכת החינוך הישראלית מציגה תמונה דו-קוטבית. בקצה אחד היא מייצרת חלק מהבוגרים המוצלחים בעולם, שמשלימים את לימודיהם במוסדות מובילים, מצטיינים בענפי ההייטק, ומדורגים גבוה במדדים בינלאומיים של חשיבה יצירתית. בקצה השני, כמעט שליש מהתלמידים בישראל לומדים ברמה דומה לזו של מדינות מתפתחות. הפער בין הקצוות האלה הוא מהגדולים בעולם המפותח. במבחני פיזה 2022 ישראל מדורגת במקום השני או השלישי מתוך 81 מדינות שהשתתפו, במונחים של פערי הישגים פנימיים, בשלושת תחומי המבחן.

הפערים האלה אינם בעיה חברתית מופשטת. הם מקבעים מעגלים של אי-שוויון כלכלי, מצמצמים את ההון האנושי הפוטנציאלי של המשק, ויוצרים מציאות שבה הסיכוי של תלמיד לרכוש את הכישורים הבסיסיים לחיים מודרניים תלוי במידה ניכרת ביישוב שבו הוא חי, בזרם החינוכי שבו הוא לומד, ובמצב הכלכלי של משפחתו.

מערכת מפוצלת לזרמים

הייחוד המבני העיקרי של החינוך הישראלי הוא הפיצול לארבעה זרמים, או "פיקוחים". החינוך הממלכתי הוא הזרם הגדול ביותר, ובו לומדים רוב התלמידים היהודים החילונים והמסורתיים. החינוך הממלכתי-דתי (החמ"ד) הוא זרם נפרד שמיועד לציבור הציוני דתי. החינוך הערבי שייך באופן רשמי לפיקוח הממלכתי אבל מהווה מערכת נפרדת, שמלמדת בערבית ופונה לאוכלוסייה הערבית, הדרוזית והבדואית. החינוך החרדי כולל כמה מערכות, ובהן החינוך החרדי המוכר שאינו רשמי, החינוך העצמאי, מעיין החינוך התורני, וכן ישיבות קטנות וגדולות.

הפיצול הזה משפיע על כל היבט של החינוך, מתקצוב התלמיד הבודד, דרך תוכנית הלימודים, ועד שכר המורים ותנאי העבודה. תלמיד במגזר הממלכתי-דתי מתוקצב בכ-42,755 שקל בשנה. תלמיד במגזר הממלכתי החילוני מתוקצב בכ-33,792 שקל. תלמיד במגזר הערבי מתוקצב בכ-30,262 שקל, ותלמיד חרדי בכ-26,896 שקל. הפערים האלה לא משקפים רק החלטות מדיניות אלא גם הבדלים מובנים, כמו הוספת שעות לימודי תפילה ולימודי קודש בחינוך הממלכתי דתי, וצרכים שונים של אוכלוסיות שונות.

נתוני בגרות 2024

בשנת תשפ"ד (2024), שיעור הזכאות לתעודת בגרות בכלל המערכת עמד על 76.6 אחוז, עלייה קלה לעומת 76.3 אחוז בשנה הקודמת. אבל הנתון הכולל מסתיר תמורה משמעותית. לראשונה, שיעור הזכאות לבגרות במגזר הערבי (78.3 אחוז) עבר את שיעור הזכאות במגזר היהודי (77.8 אחוז). ההישג הזה משלים תהליך ארוך של עלייה עקבית בהישגי תלמידים ערבים במשך שני העשורים האחרונים.

בתוך המגזר היהודי הפערים גדולים. שיעור הזכאות בקרב יהודים שאינם חרדים עומד על 86.8 אחוז, לעומת 26.7 אחוז בלבד בקרב חרדים. אם מסתכלים על נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה לפי הגדרות מחמירות יותר של מי נחשב חרדי, שיעור הזכאות יורד עוד יותר נמוך, סביב 16 אחוז בתשפ"ב.

עוד עלה ב-2024 שיעור התעודות המצטיינות, מ-12.4 אחוז ל-13.1 אחוז. ברשימת בתי הספר עם שיעורי הזכאות המצטיינת הגבוהים ביותר, חמישה מתוך עשרת המובילים הם בתי ספר ערביים. בית הספר אלבשאאר בסחנין מוביל את הרשימה הארצית עם 81.9 אחוז זכאות מצטיינת.

לצד הסיפור החיובי הזה, יש כאן גם תמונה מטרידה. במקצוע המתמטיקה, יש פערים גדולים בין הזרמים והמגזרים בכל הנוגע לרמת ה-5 יחידות. מבדיקת הנתונים בקרב בתי הספר שאינם מגישים תלמידים ברמה זו, 57 אחוז משתייכים לחינוך החרדי, ושיעור גבוה יחסית של בתי ספר ממ"ד גם הם אינם מגישים ברמה הגבוהה.

מה אומרים מבחני פיזה

מבחני פיזה (PISA) של ארגון ה-OECD הם הכלי הבינלאומי המרכזי להשוואת מערכות חינוך. הם בודקים את רמת האוריינות של תלמידים בני 15 בשלושה תחומים, מתמטיקה, קריאה ומדעים, ואחת לכמה שנים מוסיפים תחום אורח. במחזור האחרון, פיזה 2022, ההישגים פורסמו בסוף 2023.

ההישגים של תלמידי ישראל היו יציבים ביחס לפיזה 2018, בעוד שבמדינות ה-OECD נרשמו ירידות חדות, ככל הנראה בעקבות מגפת הקורונה. כתוצאה מכך, ישראל "עלתה" בדירוג, אבל בלי שיפור בהישגים בפועל. בקריאה ישראל עלתה מהמקום ה-37 למקום ה-30 (ולראשונה הישגיה דומים לממוצע ה-OECD). במתמטיקה היא במקום ה-38, ובמדעים במקום ה-37, נמוך מממוצע ה-OECD.

הנתון המרכזי ביותר באשר למערכת החינוך הישראלית הוא מדד הפערים. ישראל מובילה את ה-OECD בפערי הישגים בכל שלושת תחומי המבחן. פער ההישגים במתמטיקה ובמדעים הוא השלישי בגודלו מבין 81 המדינות שהשתתפו, ובקריאה השני בגודלו. 60 אחוז מהתלמידים מהמעמד הכלכלי הנמוך ו-67 אחוז מהתלמידים הערבים נכשלו במבחן המתמטיקה. בעבר העוצמה של מערכת החינוך לטשטש את ההבדלים בין ילדים מרקעים שונים הייתה אחד התפקידים החברתיים שלה. הנתונים האלה מציגים מצב אחר.

הביצועים הטובים ביותר של תלמידי ישראל בפיזה 2022 היו דווקא בחשיבה יצירתית, שהייתה התחום האורח באותו מחזור. 30 אחוז מתלמידי ישראל הצטיינו, מעט מעל ממוצע ה-OECD, וישראל דורגה במקום ה-11 מתוך 64 מדינות במדד המצוינות. בו זמנית, פערי ההישגים בחשיבה יצירתית בישראל היו הרביעיים הגדולים בעולם.

נקודה מעניינת שעלתה מהנתונים, היא שהבנות החרדיות מציגות הישגים גבוהים במיוחד, גבוהים מממוצע הבנות דוברות העברית במתמטיקה ובקריאה. זה משקף את הדגש שמערכת החינוך החרדית-בנות שמה על לימודי ליבה, בניגוד לחינוך החרדי-בנים.

משבר כוח האדם

המחסור במורים הוא משבר שמלווה את מערכת החינוך מזה שנים, אבל הוא הסלים בשנתיים האחרונות. הנתונים על היקפו תלויים במי שואלים.

לפי משרד החינוך, בתחילת שנת הלימודים תשפ"ה היה מחסור של כ-500 מורים במקצועות הליבה. לפי הסתדרות המורים, חסרים כ-12 אלף מורים. מנהלי בתי הספר מעריכים את המחסור בכ-20 אלף, סביב 10 אחוז מהתקנים הנדרשים.

ההסבר לפערים הגדולים בנתונים הוא ההגדרה. משרד החינוך סופר משרות שלא אוישו. הסתדרות המורים והמנהלים מתייחסים גם למורים שמלמדים מקצועות שלא הוכשרו אליהם, או שעובדים במשרה חלקית שאינה מאפשרת רצף עבודה.

הנתון המדאיג ביותר הוא קצב כניסת המורים החדשים. ב-2024, לפי הלמ"ס, מספר המורים החדשים שנכנסו למערכת צנח מ-15 אלף ל-11.5 אלף, ירידה של 22 אחוז בתוך שנה. במקביל, 10,143 מורים שלפני גיל פרישה עזבו את המקצוע באותה שנה. הקצב הזה אומר שגם אם תהיה תכנית גיוס מסיבית, ייקח שנים לכסות את הפער. שיעור הנשירה בקרב מורים חדשים בשנה הראשונה הוא 15 עד 20 אחוז, ובתום חמש שנים מגיעה הנשירה ל-40 עד 50 אחוז.

מקור המשבר אינו רק כספי. שכר ההתחלה של מורה בישראל נמוך, אבל לא דרמטי בהשוואה לאלטרנטיבות. הבעיה היא משולבת. שכר נמוך-בינוני, מעמד חברתי שחוק, עומס בירוקרטי, עומס רגשי שגדל אחרי 7 באוקטובר, ותחושה כללית של חוסר הערכה. סקר בינלאומי על מעמד המורים מ-2018 הציב את ישראל במקום השני מהסוף, לפני ברזיל.

ב-2025 פרצה מחאה רחבה של מורים, שכללה התפטרויות ושביתות נקודתיות. ההסכם בין משרד האוצר לבין הסתדרות המורים שהפחית את שיעור הפחתת השכר מ-3.307 אחוז ל-0.95 אחוז, וביטל את סעיף הקפאת הקידום בדרגה, היה ניסיון להרגיע, אבל הוא לא נתן מענה לטענות העיקריות של ציבור המורים על השכר ועל תנאי העבודה.

הוויכוחים המרכזיים

הוויכוח הראשון הוא על מקורות הפערים ועל דרכי הפתרון. תומכי גישה אחת רואים בהקצאה דיפרנציאלית של תקציבים, יותר השקעה בבתי ספר בפריפריה ובאזורים חלשים, את המפתח לצמצום הפערים. אחרים טוענים שכבר היום ההקצאה מועדפת לטובת בתי ספר במצוקה, וההישגים שלהם לא משתפרים בהתאם, ולכן הבעיה מבנית, לא תקציבית, ונוגעת לתרבות לימודית, לעורף משפחתי ולתשתיות חברתיות. גישה שלישית מתמקדת באוטונומיה מקומית, ובמסירת יותר סמכויות למנהלי בתי ספר ולעיריות.

הוויכוח השני הוא על תוכן הלימודים. במהלך השנים האחרונות גובר הלחץ להוסיף שעות זהות יהודית, מורשת ולאומיות לתוכנית הלימודים בבתי הספר הממלכתיים. מצד שני, יש קולות שדורשים לחזק לימודי דמוקרטיה, פלורליזם וזכויות אדם. הוויכוח הזה משתלב גם בשאלת השעות שמוקדשות למקצועות הליבה, מתמטיקה, אנגלית ומדעים, שעליהן מסכימים כמעט כולם שיש להעמיק.

הוויכוח השלישי, החדש יחסית, הוא על שילוב מורים בין מגזרים. בעקבות המחסור במורים, יש מגמה הולכת וגוברת של מורים מהמגזר הערבי שמלמדים בבתי ספר במגזר הממלכתי-יהודי, ושל מורים מהמגזר החרדי שמלמדים בבתי ספר ממלכתי-דתי. סקר של מכון מדגם בשיתוף גבעת חביבה מאוגוסט 2025 מצא ש-98 אחוז מההורים החרדים מתנגדים לשילוב מורים ערבים בבתי הספר של ילדיהם, ורק כמחצית מההורים היהודים החילונים תומכים בשילוב. בקרב ההורים הערבים יש תמיכה רחבה בשילוב מורים יהודים.

הוויכוח הרביעי הוא על החינוך החרדי. בעוד שבתי הספר הממלכתיים, הממלכתיים-דתיים, והערביים מלמדים את תוכנית הלימודים הרשמית, חלק ניכר מבתי הספר החרדיים מלמדים תוכנית מצומצמת מאוד של לימודי ליבה. הכנסת והממשלות העבירו במהלך השנים מספר ניסיונות לחייב אכיפת ליבה תמורת תקצוב, אבל ההסדרים האלה כמעט תמיד פוקעים או נחלשים. הוויכוח הזה משלים את הוויכוח על תעסוקת חרדים ועל גיוסם לצבא. בלי כישורי יסוד בעברית, באנגלית ובמתמטיקה, היציאה מהקהילה לשוק העבודה נעשית קשה.

מה לעקוב אחריו

המוקדים הקרובים כוללים את תוצאות מבחני פיזה הבא (פיזה 2025, שייערך ב-2025 ויפורסם ב-2027), שיראו אם הירידה במדינות אחרות נמשכת או שמצב ישראל ביחס לעולם משתפר רק על הנייר. את התפתחות משבר כוח האדם בהוראה, וכל הסכם שכר חדש שייחתם בו. את התקדמות חקיקת הליבה לבתי ספר חרדיים. ואת המגמה של פערי הזכאות לבגרות בין הזרמים והמגזרים.

באתר אנחנו עוקבים אחר התמונה החינוכית הארצית של משרד החינוך, אחר דוחות מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית, אחר פרסומי הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), ואחר מחקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה בתחום הזה.