תמונה כללית

שוק העבודה הישראלי בשנת 2025 מצוי במצב מורכב. שיעור האבטלה ירד מאז פרוץ המלחמה ועומד על שפל היסטורי. השכר הממוצע חצה לראשונה את רף 15 אלף השקלים. ובמקביל, פערי השכר בין קבוצות שונות גדלים, השכר החציוני נמוך הרבה יותר מהממוצע, ופערים מגדריים ואזוריים מתעצמים.

הסתירה הזו, שוק עבודה צומח ויחד עם זה מקבע פערים, אינה ייחודית לישראל, אבל היא חריפה כאן יותר ממדינות מפותחות אחרות. הסיבות נעוצות במבנה הענפי של המשק (תעשיית הייטק חזקה לצד מערכת שירותים ציבוריים שמשלמת נמוך), בפערים בהשכלה ובמיומנויות בין קבוצות אוכלוסייה, בהבדל בין משק יהודי לערבי, ובהשתתפות מוגבלת של גברים חרדים בשוק העבודה.

הנתונים העדכניים

לפי דוח השכר של הביטוח הלאומי למחצית הראשונה של 2025, השכר החודשי הממוצע במשק עלה ב-4.5 אחוז ועמד על 15,098 שקלים. זו הפעם הראשונה שהממוצע חוצה את רף 15 אלף השקלים. השכר החציוני, מדד שמייצג טוב יותר את מה שרוב העובדים מרוויחים, עמד על 10,586 שקלים בלבד, פער של 43 אחוז בין הממוצע לחציון. הפער הזה משקף את ההשפעה של שכר גבוה בענף ההייטק, שמושך את הממוצע למעלה.

הפער בין גברים לנשים גדל. שכר חודשי ממוצע של גבר עומד על 18,441 שקלים, בעוד שכר חודשי ממוצע של אישה עומד על 11,940 שקלים בלבד, פער של 54 אחוז. חלק מהפער נובע מהיקף שעות עבודה שונה (נשים עובדות יותר במשרות חלקיות בגלל אחריות משפחתית), אבל חלק נובע מהבדלים בענפים, בתפקידים ובשכר לאותה משרה.

פערים גאוגרפיים גדולים אף הם. השכר הממוצע הגבוה ביותר בערים הגדולות נרשם בהרצליה (22,951 שקלים), אחריה רעננה (22,565), מודיעין (22,512) ותל אביב (22,359). הערים עם השכר הנמוך ביותר הן מודיעין עילית החרדית (8,161 שקלים), רהט הבדואית (9,548), בני ברק החרדית (9,563) ונצרת הערבית (9,924). הפער בין השכר הממוצע ביישוב עם השכר הגבוה לבין השכר הנמוך עומד על קרוב לפי שלושה. זה משקף בעיקר את ההבדלים בין אוכלוסיות (חרדים וערבים מול חילונים ודתיים-לאומיים) ובין ענפים (הייטק ופיננסים מול תעשייה מסורתית ושירות ציבורי).

מרבית העסקים בישראל הם קטנים. 92 אחוז מהמעסיקים מעסיקים עד 19 עובדים, ו-73 אחוז מעסיקים עד 5 עובדים. במחצית הראשונה של 2025 הועסקו במשק כ-3.67 מיליון שכירים בכ-4 מיליון משרות, מה שאומר שכ-320 אלף שכירים מועסקים ביותר ממשרה אחת. תופעת המשרות המרובות נפוצה יותר בקרב נשים.

פערים לפי ענף

ענף ההייטק (מידע ותקשורת) ממשיך להוביל, עם שכר ממוצע של 30,256 שקלים לחודש. מפתיע יותר הוא ענף אספקת חשמל וגז, ששכרו הממוצע עומד על 31,922 שקלים, גבוה אף יותר מההייטק. הסיבה לכך היא בעיקר השכר הגבוה בחברת החשמל. בנייה, פיננסים ותעשייה מתקדמת מציבים גם הם שכר גבוה יחסית.

בקצה השני נמצאים ענפים שהשכר הממוצע בהם נמוך עד מאוד. החינוך מציג שכר ממוצע של 8,661 שקלים, החמישי הנמוך ביותר. בריאות ורווחה במקום השביעי מהסוף עם 9,886 שקלים. גם ענפי השירותים האישיים, האירוח והאוכל, וחלק מענפי המסחר מציגים שכר נמוך.

ההבחנה הזו אינה מקרית. ענפי החינוך, הבריאות והרווחה מבוססים בעיקרם על מימון ציבורי, ולכן גובה השכר תלוי בהחלטות תקציביות של הממשלה. במקצועות אלה חסרים עובדים בעיקר בגלל השכר הלא מתחרה. בשבעת השנים האחרונות, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית ובנק ישראל הזהירו חזרות ונשנות שהמחסור בעובדי חינוך, בריאות ורווחה יחריף אלא אם השכר ישתפר.

אבטלה ושוק חזק

שיעור האבטלה הרשמי בישראל בסוף 2025 עמד על כ-2.7 אחוז, נתון נמוך גם בהשוואה למדינות עם שוק עבודה מתפקד. עם זאת, נתוני שירות התעסוקה מציגים תמונה מעט שונה. שיעור המתכנתים והאקדמאים בקרב דורשי העבודה גדל. ב-2019 שיעור המתכנתים מבין דורשי העבודה עמד על 2.3 אחוז, בנובמבר 2025 הוא הגיע ל-6.3 אחוז. שיעור המנהלים גדל מ-12.2 אחוז ל-18 אחוז.

ההסבר לכך הוא שהאטה בשוק ההייטק העולמי, יחד עם פיטורים מקומיים אחרי המלחמה, יצרו מאגר של אקדמאים ומנהלים ללא עבודה. הם מתחרים על משרות פחות, אבל גם השכר שלהם תלוי בכך שיש להם רזרבה כלכלית. הביטוח הלאומי ושירות התעסוקה זיהו את המגמה הזו ומפעילים תוכניות הסבה וחיבור מחדש לתעסוקה.

השפעת הבינה המלאכותית

החל מ-2024, ובמיוחד ב-2025, שוק העבודה מושפע מהתפתחות מהירה של בינה מלאכותית. דוחות של קרן המטבע הבינלאומית, של ה-OECD ושל הפורום הכלכלי העולמי מצביעים על כך שכ-60 אחוז מהמשרות במדינות מפותחות חשופות להשפעה. כמחציתן מרוויחות מגידול פרודוקטיביות, כמחציתן נמצאות בסיכון לירידת שכר או לקיצוץ.

המשרות הפגיעות ביותר הן משרות כניסה ומשרות שירות לקוחות, מה שמקשה במיוחד על צעירים שמנסים להיכנס לשוק. נשים פגיעות פי שלוש מגברים, בעיקר בגלל ריכוז במקצועות שגרתיים שצפויים לעבור לאוטומציה. בתחילה היה קשה לאמוד את ההשפעה של הבינה המלאכותית, אבל בשנת 2025 כבר נצפים סימנים ברורים בשוק העבודה הישראלי.

העובדים החלשים

לצד הנתונים על עלייה בשכר הממוצע, יש קבוצות עובדים שמצבן לא השתפר ולעיתים אף הורע. עובדים בענפי השירותים האישיים, במלונאות, בקייטרינג, בנקיון ובאירוח, רובם נשים, מבוגרים, מהגרי עבודה, או עולים. שכרם נמוך, לעיתים סביב שכר המינימום, וזכויותיהם מעוגנות חלקית. אחרי המלחמה, חלק ניכר מעובדי האירוח איבדו את מקור הפרנסה כשבתי המלון התרוקנו מתיירים, ועברו לעבודות אחרות.

תופעה נוספת היא הגידול בעצמאים קטנים ללא עובדים. בשנת 2024 הם היוו כ-13 אחוז משוק העבודה, עלייה של 5 אחוזים מאז 2014. רובם פועלים במסגרת עוסק מורשה או פטור, ומספקים שירותים שכוללים יעוץ, פיתוח תוכנה, עיצוב, חינוך פרטי, ועוד. הצמיחה הזו נובעת מהקלות שבה אפשר להקים עסק היום, מהעדפה גוברת של גמישות תעסוקתית, ולעיתים גם מהיעדר אפשרות למצוא עבודה כשכיר במקצוע.

הוויכוחים המרכזיים

הוויכוח הראשון הוא על שכר המינימום ועל זכויות עובדים. שכר המינימום הישראלי עומד נכון לסוף 2025 על כ-5,880 שקלים בחודש (במשרה מלאה). תומכי העלאתו טוענים שיוקר המחיה גדל מעבר ליכולת של עובדי שכר נמוך להתפרנס. מתנגדי העלאה דרסטית מזהירים שהדבר יפגע בעיקר בקבוצות שהוא נועד להגן עליהן, כי מעסיקים יקצצו במשרות.

הוויכוח השני הוא על מבנה ההסכמים הקיבוציים. בענפים מסוימים, ובהם הציבורי, מוסדות חינוך, רפואה ובריאות, יש הסכמים קיבוציים חזקים שמגנים על תנאי העובדים אבל גם מקבעים מבנה שכר נוקשה. תומכי גמישות מציעים לפתוח את ההסכמים ולאפשר תגמול לפי ביצועים. מתנגדים מצביעים על כך שהסכמים קיבוציים הם המגן העיקרי של עובדים בענפים שבהם המעסיק הוא המדינה.

הוויכוח השלישי הוא על הכנסת אוכלוסיות חדשות לשוק העבודה. הסוגיה החריפה ביותר היא של גברים חרדים, שרק 54 אחוז מהם מועסקים. אבל גם נשים ערביות, אזרחים ותיקים, אנשים עם מוגבלויות, ומפוטרי המגזר הביטחוני אחרי המלחמה, כל אלה הם קבוצות שהשתלבותן בשוק העבודה היא אתגר מדיניות.

מה לעקוב אחריו

המוקדים הקרובים כוללים את התקדמות שכר העובדים הציבוריים בעקבות הסכמי שכר ב-2025, את התפתחות ההייטק והבינה המלאכותית, את שיעור הירידה באבטלה בעקבות התאוששות אחרי המלחמה, ואת המשך הגידול בעצמאים קטנים.

באתר אנחנו עוקבים אחר נתוני הלמ"ס, אחר דוחות הביטוח הלאומי על שכר ותעסוקה, אחר פרסומי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית, ואחר דוחות שירות התעסוקה.