רקע

מערכת המשפט הישראלית פעלה בעשורים הראשונים של המדינה במתכונת שדמתה לזו של מערכות משפטיות במדינות עם מסורת אנגלו-אמריקאית. בית המשפט העליון, ובמיוחד בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), מילא תפקיד מרכזי בפיקוח על פעילות הרשות המבצעת והמחוקקת. עיקרון מנחה היה ולחזק את הביקורת השיפוטית כלי הגנה על זכויות אדם, על שלטון החוק ועל איכות הממשל.

בעשורים האחרונים, ובמיוחד מאז סוף שנות התשעים, פערים ביחס הציבור והפוליטיקה למערכת המשפט הלכו והעמיקו. הצדדים השונים בשיח הציבורי מסכימים שיש בעיה מערכתית, אבל חלוקים על הגדרתה ועל הפתרונות. תומכי רפורמה משפטית טוענים שמערכת המשפט הרחיבה את סמכויותיה בצורה שאינה מאוזנת, ושיש להחזיר את הריבונות לרשויות המבצעת והמחוקקת. מתנגדי הרפורמה טוענים שהיא במהותה ניסיון להחליש את הביקורת על השלטון ולפגוע באיזונים ובבלמים הדמוקרטיים.

הרפורמה של 2023

ב-4 בינואר 2023, שישה ימים אחרי השבעת הממשלה ה-37, נשא שר המשפטים יריב לוין נאום שבו הציג מה שכינה "השלב הראשון של רפורמת המשילות". התוכנית כללה ארבעה רכיבים עיקריים: שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הגבלה של הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת, שינוי היבטים מסוימים בעבודת מערך הייעוץ המשפטי לממשלה, וביטול עילת הסבירות.

המהלך הציבורי שבא בעקבות ההכרזה היה חסר תקדים. החל בינואר 2023 ועד יולי 2023 התקיימו מדי שבת הפגנות של מאות אלפי איש ברחבי הארץ. מאות יחידות צה"ל באו לידי ביטוי בהצהרת חיילי המילואים שלא יתייצבו לשירות במחאה על הרפורמה. בנק ישראל וסוכנויות דירוג בינלאומיות הזהירו על השלכות כלכליות, ובסוף יולי הורידה סוכנות מודי'ס את הציפיות לכלכלת ישראל. הבית הלבן הביע "צער" בעקבות הצעדים החקיקתיים.

ב-27 במרץ 2023 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על השהיית החקיקה, כדי לאפשר משא ומתן בתיווך הנשיא. השיחות לא הניבו הסכמה, וביוני 2023 חידשה הקואליציה את החקיקה.

ביטול עילת הסבירות ופסיקת בג"ץ

המהלך החקיקתי שהושלם היה תיקון מס' 3 לחוק יסוד: השפיטה, שאושר ב-24 ביולי 2023 בקריאה שנייה ושלישית, ברוב של 64 חברי כנסת מול אפס מתנגדים. כל סיעות האופוזיציה עזבו את המליאה במחאה ולא לקחו חלק בהצבעה. התיקון קבע שבית המשפט לא ידון בסבירות החלטותיהם של הממשלה, ראש הממשלה והשרים, ולא יוכל לתת צו כנגד נבחרי ציבור על בסיס עילה זו.

מיד אחרי החקיקה הוגשו שמונה עתירות לבג"ץ נגד התיקון. ב-12 בספטמבר 2023, בתקדים היסטורי, התכנס בית המשפט העליון בהרכב מלא של 15 שופטים. הדיון שודר בשידור חי ונמשך יותר מ-13 שעות. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה תמכה בעמדת העותרים, בעוד שהממשלה יוצגה על ידי עורך דין פרטי שדגל בעמדה הפוכה.

ב-1 בינואר 2024 פרסם בית המשפט העליון את פסק הדין. שני קביעות עיקריות התקבלו. ראשית, ברוב של 12 מתוך 15 שופטים, נקבע שלבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוק יסוד במקרים חריגים וקיצוניים שבהם הכנסת חרגה מסמכותה המכוננת. שנית, ברוב של 8 מתוך 15 שופטים, נפסל התיקון בנוגע לעילת הסבירות. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שבית המשפט פסל תיקון לחוק יסוד.

ההמשך ב-2025 וב-2026

מאז ינואר 2024 הוקפא הקצב הציבורי של החקיקה הרפורמיסטית, אך לא נסגר. הממשלה ובית המשפט המשיכו לפעול בקרבה ולעיתים בעימות. במהלך שנת 2024 המשיכה הממשלה לקדם רכיבים נוספים של הרפורמה, ביניהם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. החל מאפריל 2024 הסתבכה גם סוגיית חוק הגיוס, שבה היועצת המשפטית לממשלה אישרה לממשלה ייצוג נפרד בבג"ץ אבל אסרה את ההתערבות שלה במשרדי הממשלה ויחידות הסמך.

בינואר 2026 פורסם שיושב ראש הכנסת אמיר אוחנה ושר המשפטים יריב לוין מקדמים החלטה הצהרתית של הכנסת שלפיה הקואליציה לא תכיר בפסיקות בג"ץ שפסלו חוק יסוד, ולא בצו על תנאי שניתן בעניין שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. לוין הסביר את הצעד: "צריכים להרתיע את בג"ץ מפסילת חוקי יסוד, לעשות לזה דה-לגיטימציה בכנסת".

העמדות העיקריות

הוויכוח על מערכת המשפט בישראל נוגע לשאלות יסוד על המבנה החוקתי של המדינה. מצדדי הרפורמה ומתנגדיה אוחזים בשתי תפיסות שונות לחלוטין על מה צריך להיות היחס בין הרשויות.

תומכי הרפורמה, ובהם רבים מחוקרי המשפט בבית הספר השמרני, סבורים שבית המשפט העליון הרחיב את סמכויותיו לאורך השנים בלי בסיס בחוקי היסוד. עילת הסבירות, לטענתם, אפשרה לבית המשפט להתערב בהחלטות מדיניות שצריכות להיות בידי הדרג הנבחר. הוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי, לטענתם, יוצרת מעגל סגור שבו השופטים בוחרים את עצמם. גם פסקת ההתגברות חסרה, ולכן אין מנגנון דמוקרטי שמאפשר לרוב לבטל פסיקה שגויה של בית המשפט.

המתנגדים לרפורמה, ובהם רבים מחוקרי המשפט הליברלי, סבורים שלישראל אין חוקה כתובה ואין בית מחוקקים שני, ולכן הביקורת השיפוטית היא המגן היחיד של הזכויות והמיעוטים. הם רואים ברכיבי הרפורמה ניסיון לרכז כוח בידי הרשות המבצעת, להחליש את היכולת של בית המשפט לבקר את הממשלה, ולפגוע באיזונים שמייצרים דמוקרטיה ליברלית. עמדה זו הציגו ארגוני זכויות אדם, פורום המרצות והמרצים למשפטים, ובכירי הציבור המשפטי.

קיימת גם עמדת ביניים, שמכירה בכך שיש בעיות אמיתיות ביחסים בין מערכת המשפט לבין הרשויות הנבחרות, אבל מתנגדת לפתרון שהוצע ברפורמה. עמדה זו תומכת ברפורמות מבניות בהסכמה רחבה, למשל בעיגון פסקת הגבלה בחוק יסוד, או בשינוי מתון של הוועדה לבחירת שופטים, אבל לא בקצב ובהיקף שהציגה הקואליציה.

מה לעקוב אחריו

המוקדים הקרובים בתחום כוללים את התקדמות חקיקת חוק הגיוס ופסיקות בג"ץ הצפויות בעניינו, את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, את ההחלטה הצהרתית של הכנסת שעוסקת באי הכרה בפסיקות בג"ץ, ואת השאלה הכוללת של היחסים בין הרשויות אחרי המלחמה.

באתר אנחנו עוקבים אחר פסיקות בית המשפט העליון, אחר חקיקה בכנסת בנושאים חוקתיים, אחר פרסומי המכון הישראלי לדמוקרטיה ופורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, ואחר עמדות גופי החברה האזרחית והאקדמיה המשפטית.